39והיה לכם לציצית. אמר והי' בלשון יחיד מלמד שהתכלת והלבן אעפ"י שאין אחד מהם מעכב את חברו אינם שתי מצות אלא מצוה אחת רמב"ם פ"א מציצית ה"ה והוא מן הספרי מובא במגדל עוז שם. ולא מצאתיו בספרי שלפנינו. וארבע ציציות תנן במתני' ספ"ג דמנחות מעכבים זו את זו שארבעתן מצוה אחת, והעיר בתי"ט דלא אמרו בגמ' מנלן הא, ונ"ל שיצא להם זה מדאמר וראיתם אותו בלשון יחיד, יורה שארבעתן כאחת נחשבים. ויתכן דלכוונה זו כל ג' פעמים שהוזכר בפרשה ציצת הם חסרים יו"ד בתראה, וזה יורה על התאחדותם יחד:40והיה לכם לציצית. כלומר תנו דעתכם ולבכם שחוטין אלו לכם להצצה והבטה, כי בבלתי כוונת הלב ע"ז, אף אם תתעטפו כל היום בבגדי ציצית אין בם תועלת לעשות רושם פנימי בנפש, כמו הקושר חוט באחת מאצבעותיו בלי כוון דעת להיותו לו למזכרת דבר מה, אין מן התימה אם ישכח אח"כ חפץ שהי' צריך אליו לזכרו, כי אין בקשירת החוט תועלת לזכרון רק אם בעת קשירתו התכוון שיהי' לו בו מזכרת על דבר מיוחד רמ"א:41וראיתם אותו. אין וראיתם פה לראיי' בעלמא זעהען כ"א להשגחה ושימת לב על הדבר, התבוננות והסתכלות בעיון, כמו אין מי רואני ישעיה מ"ז, ואבי ראה גם ש"א כ"ד י"א ערוואֶגען, אכט האבען, בעטראכטען, נאכדענקען, ומלת אתו ענין סימן ורושם צייכען, מערקמאל, מן והי' הדם לכם לאות, וכמו עד דרוש אחיך אותו, וכן למועד אשר דבר אותו וירא כ"א ב' למדו רבותינו ממלת אותו סימן השריטה ע"ש רא"ם. ור"ל התבוננו מאד ותנו על לבכם הסימן והאות הנעשה בבגדיכם ע"י חוטים אלה, ופירש ואמר על איזה הדבר יהיו החוטים האלה לסימן ואות. וזכרתם את כל וגו', כלומר בין בהטלת הציציות בבגד בין בהתעטפכם בבגד הציצית תשימו תמיד על לב, שהציציות האלה נתונים בבגד זה לסימן ואות להזכיר את האדם את חיובו במצותיו ולעשותם, ולבלי נטות אחר תאות הלב ומזמותיו הרעים. למען תזכרו וגו' הבטיחה התורה שהעטיפה בבגד הציצית על הכוונה הנזכרת, יעשה קנין חזק בנפש עד שיעשו מעשי המצות בפועל בנקלה ובלי קושי, עד שגם בלי ראות הסימנים האלה כגון בלילה או ביום כשנושא בגד הציצית תחת בגדיו האחרים, יזכר ויעשה האדם את המחוייב עליו מן המצות:42וזכרתם את כל מצות ה'. הנה חייבה אותנו התורה בזה לשום אות וסימן בכנף המעיל שהוא תמיד לנגד עינינו כדי שנזכור תמיד היותינו עבדי ה' כדרך שעושה האדון במלבוש עבדו לאות כי הוא עבדו הקנוי לו להיות נכנע לעבודתו עיין במנחות ד' מ"ג ע"ב בתוס' ד"ה חותם, שמדמה התלמוד חותם של טיט שעושים אותו לעבד כשקונים אותו לשם סימן עבדות, לציצית כי הציצית מעידים על ישראל שהם עבדי הקב"ה כַבלא דעבדא, ע"ש. ומזה יתבאר לנו לשון. להתעטף בציצית. שתקנו לנו מתקני הברכות אף שאין צריכה עטיפה באמת, כמו שהעיר ב"י באו"ח סי' ח', ואפילו בטלית קטן שאין בו עטוף, עיקר נוסח הברכה להתעטף בציצית, וכל מה שאמרו בזה אין הדעת מתישבת בו, למה שנו מתקני הברכות ממה שכתוב בתורה בפרשת ציצית לשון כסוי אל לשון עטיפה, אמנם לפי המבואר לכוונה הפנימית תקנו לשון מתעטף, לבאר בו התכלית האמתי המכוון במצות ציצית, כי מצינו לשון עטיפה על ההכנעה, כי אחר שאמר ישעיהו נ״ז:ט״ו שהוא ית' שוכן את דכה ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולב נדכאים אמר, כי רוח מלפני יעטוף, שפירושו כשרוח האדם נעטפת ונכנע לפני כמ"ש רש"י שם, ולכן ישמשו הכתובים לשון עטוף גם על השרוי בצער, כמו בהתעטף עלי רוחי תהילים קמ״ב:ד׳, כי האדם בצערו הוא נכנע ודעתו כפופה בו כאלו מעוטף קצת הגוף בקצתו, ורוחו בקרבו גם הוא כאלו מתעטף וכפוף עד שאין לו מקום להתרחב, ולזה בחרו מתקני הברכות לשון להתעטף, שכולל שתי ענינים, כסוי הגוף, כמו ועמקים יעטפו בר תהילים ס״ה:י״ד, שמכוסים בתבואה שתרגומו ומישריא יתחפון עבורא, וכלל ג"כ הכנעת האדם בקרבו כעבד לפני אדון כל הארץ. וברעי' מהימנא אמר וראיתם אותו וזכרתם, כל זמנא דברא חמי רצועה דאבא דחיל מאבוי, אשתזיב מרצועה אשתזיב מכלא, מאן גרם לי' לאשתזבא ההוא דחמי בעינוי ההיא רצועה, ההיא רצועה גרם לי' לאשתזבא, וע"ד וראיתם אותו וזכרתם ועשיתם ודאי ואי לאו הא רצועה, דהאי יגרום לכון למהוי תבין לפולחנא דילי תדיר וכדין ועשיתם, ע"ש. ידמה חוטי הציציות התלויים בגדיל לרצועות המחוברות במקל שהוא בית יד שיאחז בו המכה את המחוייב להלקות. ועל כוונה זו הזכירו רבותינו מנחות מ"ד לשון, ארבע ציציותיו טפחו לו על פניו:43ולא תתורו. תתורו ענין חקירה וחפוש, והטעם שלא ירדוף האדם אחר הרהור לב וכל אשר שאלו עיניו ראב"ע רשב"מ וע"ד אונקלס, ולולי דבריהם הייתי מדייק מדלא אמר ולא תלכו אחרי וגו', כמ"ש אם אחרי עיני הלך לבי, אפשר בכוונת מליצה זו, דמלת אחרי הוראתו ג"כ ענין האיחור במעלה, כמ"ש רש"פ והנה איל אחר, מגיד לך הכתוב שבחו של אברהם שהי' האיל נחשב בעיניו מאוחר במעלה לעלות ע"ג אישים בערך אל יצחק בנו, והי' ניחא לי, יותר להעלות את בנו לעולה, ומענין זה מתתי אותה לאיש אחר, כלומר למי שהוא מאוחר במדרגתו ממך, וכן ולבש בגדים אחרים כלומר פחותים במעלה, ואמרו יומא כ"ג בגדים שבישל בהם קדרה לרבו אל ימזג בהם כוס לרבו, והוא ג"כ ענין אלהים אחרים, ואל אחר, מלשון פחיתות וגריעות עכ"ד, וכן ויצאה והיתה לאיש אחר לפחיתותו, וכמ"ש זה הוציא רשעה מביתו וזה מכניסה, וכמו שחלק הטוב והמועיל שבדבר יקרא פניו פאָרטהייל, ככה החלק הגרוע ממנו הרע והמזיק שבו יקרא אחוריו נאכטהייל, או אחריו, כי אחוריו ואחרי מתחלפים, כמו באחרי החנית ש"ב ב' הינטערטהייל, וחלקי הרע והמזיק בלב ועין הוא אם משתמשים בהם לסרסור החטא לראות ולחמוד, וכדי להשמר מן המזיקים הרעים האלה צריך האדם להתנהג בהם כמו שמתנהגים באדם רע המזיק, שיאסרו אותו בנחשתים ובעבותות עד שאין ביכלתו לצאת חוץ מגבולו לילך ולהזיק, ככה צריכים לאסור הנך תני סרסורי דחטאה בל ילכו העין והלב חפשים בפעולות חמדתם כפי טבעם, לראות ולחמוד בלבבו יפי המראה וטוב הרואי המזיקים לנפש, להשחית דרכיו ולגרוע ערך האדם מחיתו יער, ועל מאסר הרוחני הזה הזהיר שלמה ואמר הביאה למוסר לבך, ואמר איוב ברית כרתי לעיני מה אתבונן וגו', ואוי לו לאדם אשר לא יתאמץ על אחרי עיניו ולבו, אשר לא יתגבר לכבוש תחתיו את כח הרע והמזיק שבשני סרסרים האלה, ולא יביא במאסר את רגלי מזיקים כמוהם, הוי לו ואוי לנפשו אם יפתח מהם את מאסרם ויתיר אותם מקשרם לפרוץ בפעולתם את הגבול שגבלה להם התורה, הנה על פתיחת המאסר והתר קשר המזיקים האלה הזהירה התורה ולא תתורו ניכט ענטפעססעלן עמ"ש ר"פ שלח על ויתורו את ארץ כנען. אחרי לבבכם וגו' פחיתות לבבכם ועיניכם, כחות הרעות שבהם דאס נאכטהייליגע:
